טבעת האירוסין היא סמל עתיק ומשמעותי לאהבה והתחייבות בין בני זוג. המסורת של ענידת טבעת אירוסין היא חלק בלתי נפרד מתרבויות רבות בעולם, ולכל אחת מהן יש מנהגים ייחודיים לגבי האצבע עליה נענדת הטבעת.
במרבית התרבויות המערביות, טבעת האירוסין נענדת על האצבע הרביעית של כף היד השמאלית, הידועה גם כאצבע הקמיצה. מסורת זו מקורה באמונה עתיקה שלפיה עובר וריד ישירות מהלב לאצבע זו, המכונה "וריד האהבה". למרות שמבחינה אנטומית אמונה זו אינה נכונה, היא השתרשה בתרבות הפופולרית והפכה למוסכמה חברתית.
עם זאת, ישנם הבדלים תרבותיים מעניינים. למשל, במדינות מסוימות באירופה, כמו גרמניה ונורבגיה, נהוג לענוד את טבעת האירוסין על יד ימין. בתרבויות אחרות, כמו בהודו, ישנן מסורות שונות הקשורות לענידת תכשיטים על אצבעות שונות, כל אחת עם משמעות סמלית משלה.
היסטורית, השימוש בטבעות אירוסין עם יהלומים החל להתפתח במאה ה-15. אחד התיעודים המוקדמים ביותר של טבעת יהלום כסמל לאירוסין מתוארך לשנת 1477, כאשר הארכידוכס מקסימיליאן מאוסטריה העניק טבעת כזו למרי מבורגונדיה. מאז, המנהג התפשט והפך לנורמה בתרבות המערבית.
מעניין לציין כי הפופולריות של טבעות אירוסין עם יהלומים גדלה משמעותית במאה ה-20, בעקבות קמפיין שיווקי מוצלח של חברת דה בירס בשנת 1938. קמפיין זה יצר את הסלוגן המפורסם "יהלום הוא לנצח" והשפיע רבות על תפיסת הצרכנים לגבי הקשר בין יהלומים לאהבה נצחית.
בעוד שהמסורת של ענידת טבעת אירוסין על האצבע הרביעית של יד שמאל היא הנפוצה ביותר, חשוב לזכור כי זוגות רבים בוחרים לאמץ מנהגים אישיים או תרבותיים שונים. יש הבוחרים לענוד את הטבעת על אצבע אחרת, או אפילו על שרשרת סביב הצוואר. בסופו של דבר, המשמעות האמיתית של טבעת האירוסין טמונה לא במיקומה הפיזי, אלא במחויבות והאהבה שהיא מסמלת בין בני הזוג.
